ספר מורמון הוא ספר עברי

ספר מורמון נקרא, על פני השטח, ככתבי קודש אמריקאיים — תיעוד שנמצא בניו יורק, תורגם לאנגלית, ומספר את סיפורם של עמים עתיקים באמריקה. אך ביסודו זהו ספר עברי. הוא נכתב בידי ישראלים ועוצב על ידי דרכי חשיבה עבריות, ושמותיו, ניביו ואוצר מילות הברית שלו נלקחו ישירות מן המקרא. קריאתו בעברית מחזירה את האופי הזה אל פני השטח.

התיעוד נפתח בלֶחִי, איש שחי בירושלים בשנים האחרונות שלפני נפילת העיר בידי בבל — אותה תקופה של הנביא ירמיהו. לֶחִי היה ישראלי, מצאצאי יוסף משבט מנשה (אַלְמָא י:ג). לאחר שהוזהר לעזוב את העיר, לקח את משפחתו אל המדבר, ובניו חזרו כדי להביא לוחות נחושת חרוטים ובהם חמשת חומשי משה, כתבי הנביאים, וייחוס משפחתם.

משפחתו של יִשְׁמָעֵאל, שהצטרפה לשיירתו של לֶחִי במדבר ושבנותיה נישאו לבניו של לֶחִי, מובנת במסורת המורמונית כמי שהגיעה משבט אפרים — שבט האח של מנשה, ששניהם צאצאי יוסף. אם כך, עמי ספר מורמון נשאו הלאה, בעולם החדש, את שני ענפי בית יוסף שאותם בירך יחדיו האב יעקב בבראשית מח.

כל מה שבא לאחר מכן צומח מנקודת מוצא זו. עמי ספר מורמון היו ענף מבית ישראל, שנעקר מעבר לאוקיינוס אך נשא עמו את כתבי הקודש, את השפה ואת הזהות הברית שלו. נביאיהם מצטטים את ישעיהו באריכות. עיסוקיהם — ברית, גלות, קיבוץ גלויות, משיח מובטח — הם עיסוקי הנביאים העבריים. הספר מכריז על עצמו, כבר מפרקו הראשון, כתיעוד ישראלי.

כמה מהמילים החשובות ביותר בספר מורמון הן, למעשה, מילים עבריות הלובשות בגדים אנגליים. האנגלית יכולה לתרגם אותן, אך אינה יכולה לשאת את מלוא משמעותן.

• ברית — הקשר המחייב, הבין־דורי, בין האל לישראל, המבנה את כל הסיפור המקראי — לא עסקה חד־פעמית או לחיצת יד. ספר מורמון הוא, בליבו, ספר על ברית.
• תשובה — פירושה המילולי "פנייה" או "שיבה". תשובה במובן העברי משמעה לשוב אל האל — פעולה אקטיבית וממשית יותר מהרגשת חרטה בלבד.
• משיח — המשוח. עדותו המרכזית של ספר מורמון היא על המשיח, שעליו דיברו נביאיו מאות שנים לפני בואו.

בעברית מילים אלה מגיעות כשהן נושאות כבר את מלוא משקל המסורת המקראית שמאחוריהן. זו אחת הסיבות לכך שמהדורה עברית נקראת בהד שהאנגלית יכולה רק להצביע לעברו.

מעבר למילים בודדות, ספר מורמון נושא בתוכו מבנים של השפה העברית המוטבעים באנגלית שלו — תופעות שהחוקרים מכנים עבריות (Hebraisms).

המפורסם שבהם הוא הביטוי "and it came to pass", המופיע שוב ושוב. בסיפור המקראי זוהי המילה וַיְהִי, דרך סטנדרטית להניע את הסיפור קדימה. מה שנשמע חוזר ונשנה באנגלית הוא פשוט סיפור מקראי רגיל.

יש גם את הכיאזם — מבנה הפוך, מראה (א־ב־ג־ג־ב־א), הנפוץ בשירה העברית ומצוי לכל אורך תהלים וכתבי הנביאים, שבו הרעיון המרכזי והמכריע יושב בנקודת המפנה של המבנה ולא בתחילתו או בסופו.

הכיאזם בספר מורמון הובחן לראשונה בשנת 1967 בידי ג'ון וו. וֶלץ' (John W. Welch), שהיה אז מיסיונר מורמוני בגרמניה ולמד זה עתה על השימוש בתבנית זו במקרא. בקוראו את ספר מורמון בגרמנית, הוא החל למצוא אותה גם שם — תחילה בקטעים קצרים בדרשתו של המלך בנימין, ולאחר מכן, באופן יוצא דופן, לאורך פרק שלם: אַלְמָא לו, עצתו של אב לבנו, בנויה כך שמרכזה — זעקה לישוע המשיח לרחמים — יושב בדיוק באמצע שלושים הפסוקים, כשהרעיונות שמסביב משתקפים ממנו כלפי חוץ בסדר הפוך. וֶלץ' ואחרים כינו זאת אחד הכיאזמים המושלמים ביותר בכל ספרות, עתיקה או מודרנית.

הגילוי שנוי במחלוקת של ממש. חוקרים אחדים, הן מורמונים והן שאינם מורמונים, הטילו ספק בשאלה עד כמה אַלְמָא לו אכן תואם את התבנית בצורה נקייה כפי שנטען, ובשאלה האם קוראים הלהוטים למצוא כיאזם עשויים לשכנע את עצמם שהם רואים אותו במקום שבו קיימת למעשה מקבילות רופפת ומקרית יותר — חשש מתודולוגי הוגן, שכן כמעט כל קטע ארוך מכיל מילים חוזרות מסוימות אם הקורא מונע לסדר אותן לתוך צורה. המגִנים משיבים כי הכיאזם היה בלתי ידוע כמעט כאמצעי ספרותי בעולם דובר האנגלית של 1830, לא זוהה במקרא בידי רוב החוקרים עד המאה ה־20, וכי ג'וזף סמית' — שהכתיב במהירות, ללא טיוטות או תיקונים — היה צריך לבנות מבנה שכזה באופן בלתי מודע ומיידי אילו לא היה אותנטי למקור עתיק. שתי הנקודות ראויות להתייחסות רצינית; התבנית אכן קיימת בטקסט, והשאלה כמה משקל היא יכולה לשאת היא עניין לדיון מתמשך ולא עובדה מוכרעת.

תופעות נוספות, כגון צירופי סמיכות ("the plates of brass", "the land of promise") וניסוחים שורשיים חוזרים, משקפים את הדקדוק של העברית המקראית ולא את הזרימה הטבעית של האנגלית.

אף אחת מהתופעות הללו אינה מוכיחה דבר בפני עצמה. אך כאשר צוברים אותן יחד, הן בדיוק מה שהיינו מצפים לו מטקסט שיש מתחתיו עברית — וקל יותר לזהותן ברגע שקוראים אותו בעברית ולא סביבה.

שמות ספר מורמון הם שמות עבריים, רבים מהם בעלי שורשים ומשמעויות עבריים מוכרים — לֶחִי, שָׂרִיָּה, אֱנוֹשׁ, יָרוֹם, ואחרים. לראותם בכתב עברי, לצד משמעויותיהם, הוא אחד החלונות הבהירים ביותר אל מקורות הספר.

הדרך הטובה ביותר לראות שספר מורמון הוא ספר עברי היא לקרוא אותו ככזה. הטקסט המלא זמין לקריאה חינם, פסוק אחר פסוק, עברית ואנגלית יחד.